על הקצה 

חביבה גולדפרב  "על הקצה"   תערוכת יחיד- ינואר 2014 אוצר: ד"ר אנטון בידרמן

ציוריה של חביבה גולדפרב עוסקות בקצוות ומעברים המוליכים למרחבי צבע ושטחים כשאלות על שפה וכנוכחות פיזית ויזואלית. העבודות מפגינות עוצמה רבה ומגלות שפה ציורית רבת נוכחות. ציורי אקריליק על קנבס ובפורמטים גדולים וקטנים מרובדים בשכבות צבע וחומר.

ציוריה מעוגנים במסורת של הציור המופשט. אמנות המבקשת להעביר אל הצופה חוויה בלתי אמצעית של רגש ותוכן ללא נרטיב וללא תשתית איקונוגראפית. ה"תהליך" והפעולות הציוריות בעבודותיה מספרים את סיפורו של המכניזם התפישתי שנע בין ספונטאני ואקספרסיבי כביטוי לתנועה וזרימה לסגנון ה - Hard edge כמסורת המופשט הגיאומטרי המאפשרים לה ארגון ותואם של אחדות הריבוי. עושר ציורי, רב לשוני, מזמין את הצופה אל עולמות של פיוט ומסתורין. עולמות המוכרים לנו מיצירותיהם של רותקו, ריכטר, ארדון ורבים נוספים שרצונם היה להוליך את המתבונן אל הנשגב ומזמינה את המתבונן להאזין לקולות נפשו. 

העוצמה שבצבע ובמרקם מובילים אותנו הרחק והעמק אל מחוזות התודעה, הרוח והנפש כתחביר פיוטי, מוסיקלי ומנטאלי כאחד. שכבות על גבי שכבות של חומר וצבע הופכים מתהליך ספונטאני וזורם למוליך תודעתי אל יעדים חדשים ובלתי מוכרים. הצבעוניות רוויה ומקרינה אור וזוהר, אופטימיות ותקווה. עבודת המכחול, השפכטל בתוספת יציקות צבע מפגישים את האמנית עם מגוון אפשרויות בשדה ציורי ישן/חדש ומתחדש. על בדי הקנבס הגדולים והקטנים היא מתווה עקבות וסימנים באמצעות תהליך בניה והריסה עם ארגון ותואם. האינרציות מטעינות את היוצרת והיא מגיבה בדיאלוג ארכיאולוגי וגרפולוגי רב שכבתי. 

התבוננות ביצירותיה של חביבה גולדפרב מלמדת על מורכבות ההבעה המשלבת בו-זמנית "גילוי והסתרה", סדר וארגון לצד פריצת מסגרות, מינימליזם מול עושר וגוון, ספונטאניות מול דיוק ותבניתיות. דיאלוג הניגודים, יוצר מארג של קונפליקטים, בחלקם פתורים ובחלקם עלומים, המקיימים מתח ודרמטיות המעצימים את העבודות. הדיאלקטיקה נשענת על בנייה/הריסה, פירוק והרכבה. עקבות וסימנים שנערמים לרב שכבתיות והקריאה בהן הופכת לארכיאולוגית וגרפולוגית גם יחד. ארכיאולוגית מבחינת עומק החיפוש בשכבות הרבות וגרפולוגית ככתב אישי ופרטי והייחודיות שבטכניקות המורכבות. מאפיין נוסף שכבר זוהה בתערוכות הקודמות של האמנית, הוא חיפוש אחר ארכיטיפ כדימוי קדום ומשותף לבני אדם, מעין יסוד ראשוני המרכיב תת-מודע קולקטיבי. דרכו היא מגלה כל פעם מחדש את  עצמה ואת עוצמות רוח האדם. עבודה סיזיפית מחד ומבחינה תמאטית היא נגזרת מהאקספרסיוניזם המופשט והחיפוש הוא אחר תמצית העולם כעמדה של ארגון מחדש בתוך הכאוס...

 דורון פולק כתב על ציוריה, "ההיגיון הפנימי החוזר כחוט השני בכל היצירות, בא לידי ביטוי ברצף שבין התפרצות אינטואיטיבית בלתי אמצעית, לבין סדר וארגון מובנה המאפשרים קיום בין עולמות שונים ומנוגדים".   

ארגון שבסיומו נוצרת אמנות "יפה" אסתטית ומכבדת. אמנות יפה או אסתטית הוא עיקרון בסיסי בעיני קאנט כאמנות שתמיד נוגעת ותמיד נחזור אליה כגרעין חיוני בחיפוש אחר אמת.  חביבה גולדפרב היא מקרה בולט ומרגש של "אמנות יפה" אסתטית במובן הקנטיאני. האידיאה האסתטית היא אפוא המיזוג שבין הדימויים בציור לתהליך.  אידיאה אסתטית היא קודם כל רעיוני ונתפס באמצעות דימוי ולא מילה.

המעברים הדיאלקטיים שלה בין הדימוי למושג, בין השכל לחוש, מקבלים ממד נוסף כתוצאה ממרכיב מרכזי אחד בציוריה: החומריות העשירה המאפיינת אותם. בהקשר של האידיאה האסתטית, חומריות הדימויים משחקים תפקיד מפתח בעיצובו של המושג המתלווה. ככל שהאמנית דוחסת את החומר בתחביר מוצלח יותר, כך המסר המושגי שלה נעשה ברור וחזק יותר. במהלך כמעט מאגי, המשחקים האינסופיים של החומר בהתגלמותו תורמים ומוסיפים להעצמת האפקטיביות של העברת המסר.  

האמנית מכוונת ושולטת בהתפתחות היצירה כהפנינג ששחקניו הם עבודת המכחול, השפכטל ויציקות צבע כעמדה וכאפשרויות מופשטות בשדה ציורי ישן/חדש ומתחדש. בין החופשי והמוגדר, הרגשי והמושכל, הפתוח והסגור נפגוש את הסובייקטיבי והאובייקטיבי. קאנט אומר שכל עוד הדימוי והמושג הולמים זה את זה, ההעשרה ההדדית הדיאלקטית תמשיך להתקיים. כלומר, במקרים הטובים אנו עשויים להמשיך ולראות דברים חדשים בכל פעם שנפגוש אידיאה אסתטית כיצירה טובה של "אמנות יפה" כאמנות ערכית וטובה.

האמנית חוקרת את האמצעים של הציור באופן קונספטואלית, באמצעותו מעבירה לצופה חוויה חושית. הצופה אמור לעבור באותה הדרך, להפעיל דמיון ולפענח את עוצמות הצבירה ולגלות את הנוכח שבתוך הנעלם ואת הנסתר שבתוך הגלוי. תחביר החומר נערם לשדות צבע ונראים כדוקומנטים, כמו  יוצרים מסמכי עלילה תיאוריות ומעשיות של אימא אדמה, לעיתים נראים הציורים כמו מסכי קולנוע ומסכי מחשב. באמצעות חלוקות לתבניות ממוסגרות ולדרמטיזציה מוחשית.  עיצובו של דימוי זה גורם לנו להתבונן מבעד לשכבות החומר ולהבחין בשכבות הצבע החופשי שמתחתיהן. מציצים מבעד לסורגים אל עולמות אסורים לכניסה, אך חשופים לעין הסקרנית. המעבר מן הדימוי אל המושג הוא ציר מרכזי בציוריה של חביבה גולדפרב, שהם בבחינת  "על הקצה".